כשמסטיק בטעם קינמון לא יזכיר לי שאני בטיול באמריקה/כשאתקל באדם הלא מנומס הראשון/כשלא אזהה שיר שהוא להיט חרוש בגלגל"צ/ כשאפסיק לשייך אירועים אקטואליים לתקופה שבה הייתי או לא הייתי בארץ/כשגעגוע יהיה שם נרדף לשגרה/כשבייגל'ס יפסיקו להפתיע אותי/ כשיהיה לי ברור מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה/כשהבטן תפסיק לקרקר מגעגועים סמויים לחומוס/ כשאפסיק להתאמץ, להתחבר, להתמנגל/ כשרוני לא יעשה מילואים איזו תקופה/כששלג יהיה כמו גשם וגשם כמו כפור/כשארצה לכתוב באנגלית כי "זה ירגיש לי יותר טבעי"/ כשהדבר הראשון שאני אעשה בבוקר לא יהיה לבדוק מי כתב מה בוואטסאפ במהלך הלילה שלנו/ כשלא יבער לי להעביר לחדשות בשמונה רק כדי לדעת מה קורה/ כשהמושגים "שם" ו"פה" יפסיקו להתבלבל לי בראש/ כשאפסיק להשוות כל הזמן בין "שם" ל"פה".
 |
| פפאראצי סנאי. יש הקוראים לדבר הזה חולדה עם יחסי ציבור טובים |
אבל לא רק סנאים יש פה, יש גם גשם. באוגוסט…
איך לעזאזל הפכתי להיות מהאנשים האלה שאכפת להם ממזג האוויר? אני יושבת במשך חמש דקות ומוחקת כל משפט של תירוץ שאני כותבת. אין לזה הסבר ואין לזה תירוץ. זה פשוט ככה.
השבוע ירד פה גשם. גשם זלעפות. ואנחנו לקראת אמצע אוגוסט. אנשים שגרים פה אומרים שכבר הרבה זמן לא היה כזה קיץ משוגע. גם החורף האחרון פה סבל מאי יציבות ומנטייה לקיפאון.
אני מנתבת את ימי ואת הבילוי עם הילדים לפי מזג האוויר, כמובן. זה נורא פשוט: כשיש גשם, לא יוצאים. אבל מסתכלים בחלון הגדול בסלון וקוראים יחד את הספר "המטריה הגדולה של אבא", ספר שנכתב על ידי לוין קיפניס.
אני מנתבת את ימי ואת הבילוי עם הילדים לפי מזג האוויר, כמובן. זה נורא פשוט: כשיש גשם, לא יוצאים. אבל מסתכלים בחלון הגדול בסלון וקוראים יחד את הספר "המטריה הגדולה של אבא", ספר שנכתב על ידי לוין קיפניס.
עכשיו תנו לי לספר לכם משהו על הספר הזה, מבלי להפחית בכבודו של קיפניס: מדובר בספר לא משהו (בלשון המעטה) עם חריזה רעועה ועלילה פירורית משהו. אבל משום מה הספר הזה, יחד עם המטריה הקטנה והנתלשת שמצורפת לגירסה הזו (ושיותם לא עוזב אותה כל היום) הפך להיות לספר שאני אוהבת להקריא לילדים בימים גשומים.
אז ככה עם הגשם הפתאומי שתוקף אותנו מפעם לפעם ומשנה תוכניות, ועם (לא) יצירת הפאר של לוין קיפניס, הפכתי אני לגירסה מבוגרת של אותה ילדה קצת מעצבנת בת 5 שהייתה עושה "שעת ריכוז" לבובות שלה ולבני בית מזדמנים, מתופפת בתוף מרים ומקריאה סיפורים פרי דמיונה. בינתיים אין תלונות, אבל זה רק כי הם עדיין לא יודעים לדבר.
אז יש אנשים שמביטים מהחלון וזה עושה להם די עצוב. אבל אני דווקא אוהבת גשם, אולי כי בתוך תוכי אני יודעת שתיכף תתחיל שעת ריכוז.
 |
אוהבת את הדגת לך להעלות דברים על הכתב, ובכלל ,אוהבת אותך.גם אני בודקת אוטסאפ בבקר לראות מה העלית ואיך התנוקות שלך גדלים.
אוהבת איך שאת גיבה לחחויות אמריקה שלכם, ובכלל, אוהבת אותך. תמיד שמחה לסרטון בקר של הקטנים.