משהו של מישהו  - חוויותיי בין מישיגן לכפר תבור

משפחה (תקשורתית) שכזו

משפחה (תקשורתית) שכזו

חשיפה היא דבר קשה עברי. כל פוסט כזה נכתב בהרבה מאמץ ומצד שני יש בו המון הקלה עבורי. זו הסיבה שהפוסט…
רק תכתבי

רק תכתבי

איפה ההשראה הארורה הזאת, כשאני צריכה אותה כאן ועכשיו מתחמקת ממני בדרכי לילה צדדיות, מתעללת בי כשאני אוחזת בהגה. איפה…
ימים בימי קורונה: בעקבות הזמן האבוד

ימים בימי קורונה: בעקבות הזמן האבוד

התעייפתי. נדמה שכולם נמצאים ב"מצב קורונה". גם אני, זה ברור. אנשים אומרים שהם מנצלים את הזמן הזה להתבוננות פנימית: עושים…
אני הפיראט האדום

אני הפיראט האדום

אי שם, בגלקסיה רחוקה מאוד, שבוע לתוך ההסגר: שמתי את נפשי בכפי, וזה לא מעט בימים אלה ("ימי קורונה", כפי…
ימים בימי קורונה

ימים בימי קורונה

                  כנראה ככה הרגישו אנשים בתקופת השפל הגדול או מלחמת העולם הראשונה,…
לחיות איתה

לחיות איתה

אני עיינה. יש לי חתולה בת 11 שנים וחצי ששמה מירי, יש לי בעל ושני ילדים, תאומים. אני שמאלנית, רבע…
רק פעם בשנה

רק פעם בשנה

לפעמים אנחנו כל כך עסוקים ב"לחגוג את החיים", שאנחנו מוצאים את עצמנו בפנטזיה של מישהו אחר: עם בלונים בצבעים שאנשים…
מה התפקוד שלך ילד?

מה התפקוד שלך ילד?

מדריכת הידרותרפיה חסרת אחריות קבעה שירדן הוא בתפקוד נמוך. אנחנו קבענו שאנחנו יודעים, ושעצוב לנו בכל זאת. יש סוג של…
?Home is Where

?Home is Where

אני לא מתיימרת. נולדתי וגדלתי בצפון. עבורי זו לא פסטורליה בשקל או רומנטיקה בגרוש. והנה הרגע הגיע, ואני ממוקמת במקום…
אני לא פורים

אני לא פורים

אני שונאת את פורים. זהו, אמרתי את זה. זה הכי לא Motherly Correct. אנחנו הרי אמורות להכין בעצמנו תחפושות ולדעת…
כמו בת חורין

כמו בת חורין

זו הייתה החופשה הראשונה שלנו, כזוג נשוי, עם ילדים – בלי הילדים. נזכרנו אחרי 4 שנים וקצת לצאת להתאוורר. החופשה…
מי שמביט בי מאחור

מי שמביט בי מאחור

מי שמביט בי מאחור לא רואה את התיק שאני סוחבת בבטן פנימה. לא רואה את הלילות והדאגות את החלומות וההתנפצויות.…
חצי 70

חצי 70

(הפוסט נכתב ב-5.12.17, יום לפני יום הולדתי) יומולדת מתקרב הוא זמן לערוך כל מיני חישובים בראש, של מה הספקתי, מה…
נטולת פוטושופ

נטולת פוטושופ

אני כותבת ומוחקת את הפוסט הזה בראש כבר מה-6.2.17. זה התאריך שבו נחתנו בישראל וחזרנו רשמית לארץ אחרי שנתיים במישיגן. …
נקודת מפגש (או: חלק א'- חברות)

נקודת מפגש (או: חלק א'- חברות)

הימים האחרונים בבית שלנו במישיגן, מרגישים לי כמו סרט שמריצים אותו בהילוך חוזר מהסוף שלו אל נקודת ההתחלה. מבית רגוע,…
כל הוודאות המדומיינת הזו

כל הוודאות המדומיינת הזו

רציתי לכתוב פוסט אמיץ וחושפני על חוסר ודאות. על שיגרה שמתהפכת, על השיעור שכל זה מלמד אותי, אותנו. וכתבתי, ומחקתי.…
Meet the Teichers #2

Meet the Teichers #2

ההורים הגיעו שוב לבקר. והפעם התחושה קצת אחרת. הילדים כבר יותר גדולים, מבינים הרבה יותר ומתקשרים עם סבא וסבתא. מזג…
הביתה הלוך חזור

הביתה הלוך חזור

הייתי כבר בשדה התעופה, אחרי הצ'ק אין, הבידוק והכל. מוכנה כבר לעלות לטיסה. ואז טלפון מרוני, שמודיע לי ששכחתי לארוז…
לבד זה לא לגמרי לבד

לבד זה לא לגמרי לבד

לפני שבועיים וקצת, התעמתתי עם אחד הפחדים הקבועים שלי.זה לא היה פחד לדבר מול קהל או פחד גבהים. עם כל…
יש מקומות שבהם השמש זורחת מהים

יש מקומות שבהם השמש זורחת מהים

יש מקומות שבהם השמש זורחת מהים. קמנו בבוקר, להביט אל הים האדיר שנפרש לנו מהחלון. היתושים דווקא לא הצליחו לחבל…
חגיגות של יום חולין

חגיגות של יום חולין

את ערב שבועות הנוכחי ביליתי בסופר הקרוב למקום מגוריי, תרה אחרי חלב עזים. זה לא שתכננתי להכין מעדן כלשהי לחג.…
A Seder to Remember

A Seder to Remember

חשבתי איך הכי טוב לתאר את הנסיעה שלנו לבוסטון: האם כדאי לתאר כרונולוגית מה עשינו בכל יום או פשוט לתאר…
פתאום משפחה

פתאום משפחה

בלי ששמתי לב, הפכנו למשפחה. כמה מוזר זה, שיש לך משפחה משלך, עם הווי משלה, עם חוויות משלה- ואת חלק…
קצר פה כל כך האביב

קצר פה כל כך האביב

זה היכה בי השבוע: יצאתי לטיול קצר בחוץ עם הילדים בעגלה. השלג כבר הפסיק לרדת ואפשר היה להסתובב בחוץ מבלי…

פוסט של פעם בארבע שנים

היום הוא ה-29 בפברואר. שזה כמובן יום מיוחד כי הוא מגיע רק פעם בארבע שנים. כאן לא עובר שבוע בלי…

Paper Work

בתור אמא במשרה מלאה לתאומים, יצא לי לעצור לא פעם ולתהות איזו אמא אני: האם אני מהאימהות המתייעצות שמעלות פוסטים…

מפה לשם...עברה שנה!

הנה אני ואחותי המהממת נעמה, בדיוק היום לפני שנה בנתב"ג. גוררות איתנו מזוודות וגם עגלת תאומים עם שני תינוקות בני…

Just Another Holiday Special

אם את כל מה שלמדתי בחיי על התרבות האמריקאית, למדתי מסדרות טלוויזיה אמריקאיות- אני בצרות צרורות. הגעתי למסקנה הזו לאחר…

העשרים שנה הראשונות הן הכי קשות

לפני שהיו לי ילדים, שנאתי לשמוע אמהות טריות שאומרות קלישאות כמו:"עכשיו הבנתי שבעצם עד עכשיו עוד לא באמת חייתי" או…

סבא וסבתא טייכר קפצו לביקור

כשהם הגיעו לכאן, התחלתי להתגעגע.  החיים פה מלווים אצלי בתחושה בלתי פוסקת של געגוע לכל מיני דברים ואנשים, אבל משום…
הירשמו ותדעו על הפוסט הבא
דילוג לתוכן