לפני שבועיים וקצת, התעמתתי עם אחד הפחדים הקבועים שלי.זה לא היה פחד לדבר מול קהל או פחד גבהים. עם כל הכבוד, לי יש פחדים יותר מורכבים: פחדתי מהכנס של רוני. כבר חודשים אנחנו יודעים שבסוף יולי לרוני יש כנס ביוטה. חששתי מזה בצורה מעומעמת ובכל פעם שחשבתי על סוף יולי אמרתי לעצמי: "אל תחשבי…

יש מקומות שבהם השמש זורחת מהים. קמנו בבוקר, להביט אל הים האדיר שנפרש לנו מהחלון. היתושים דווקא לא הצליחו לחבל בתחושת הפסטורליה. השמש עלתה מהים. זריחה. אני מוקפת בבעלי, ילדיי ואחותי. כן, אחותי. מסתבר שבאמריקה הכל אפשרי. הקלישאה טוענת שאמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. ועבורי גם. אינספור אפשרויות להתרגש ולהיות מופתעת ככה פתאום.…

את ערב שבועות הנוכחי ביליתי בסופר הקרוב למקום מגוריי, תרה אחרי חלב עזים. זה לא שתכננתי להכין מעדן כלשהי לחג. חיפשתי חלב עזים כי הילדים חלו במחלת הפה והגפיים, והדבר שהכי עוזר לזה מסתבר זה חלב עזים."איזה בעסה" אני חושבת לעצמי כשאני נוהגת לשם וברקע מאזינה לדיסק משירי ארץ ישראל הישנה והטובה "אני אמורה…

חשבתי איך הכי טוב לתאר את הנסיעה שלנו לבוסטון: האם כדאי לתאר כרונולוגית מה עשינו בכל יום או פשוט לתאר רגשות, חוויות, תובנות מהביקור הבאמת קסום זה. את בוסטון הכרתי לפני 5 שנים, בביקור קודם שלנו בארה"ב. היא הייתה עיר צבעונית עם היסטוריה ומוזיקה, ואני הייתי חלק מזוג צעיר שמטייל ונהנה. התאהבתי בה מהרגע…

בלי ששמתי לב, הפכנו למשפחה. כמה מוזר זה, שיש לך משפחה משלך, עם הווי משלה, עם חוויות משלה- ואת חלק ממנה. ואפילו חלק מהותי. פעם טעיתי לחשוב, שנהפוך למשפחה ביום שיוולד לנו ילד. שהוא זה שיגדיר את המעבר מהמשפחה שחייתי בה איזה 30 שנה – למשפחה החדשה שהקמתי. רצה הגורל, ונולדו לנו שני ילדים…