חגיגות של יום חולין

את ערב שבועות הנוכחי ביליתי בסופר הקרוב למקום מגוריי, תרה אחרי חלב עזים.
זה לא שתכננתי להכין מעדן כלשהי לחג. חיפשתי חלב עזים כי הילדים חלו במחלת הפה והגפיים, והדבר שהכי עוזר לזה מסתבר זה חלב עזים.
"איזה בעסה" אני חושבת לעצמי כשאני נוהגת לשם וברקע מאזינה לדיסק משירי ארץ ישראל הישנה והטובה "אני אמורה להיות עכשיו במטבח בכרמיאל, ולבשל יחד עם נעמה". כן, יש לנו מסורת חג שנוצרה לה איכשהו. לבשל במטבח בערב שבועות. רק אנחנו, כשאמא שלנו שותה קפה ומנסה להתערב… ואנחנו הודפות אותה שוב ושוב ומאיימות עליה שאם לא תתנהג יפה היא תענש בחומרה.
לא סתם שבועות הוא החג האהוב עלי: הוא היה החג החביב עלי כשהיה גן עדן צמחוני עבורי בתקופה שבה הייתי צמחונית. הוא המועד שבו אנחנו בדרך כלל מתכנסים כל המשפחה לחגוג לעילם וליפתח יום הולדת והוא החג הזה שכיף בו סתם לנהוג באוטו ולשמוע ברקע את "בארץ אהבתי" או שירים ישנים ישנים של שלמה ארצי ולדמוע בלי סיבה.
ברחוב ובסופר פה אין תחושה של שבועות. אין פרסומות בטלוויזיה לגבינות עם משחקי מילים נדושים, ואין פלייליסט ברדיו של שירי החג. זה סתם יום חולין פה וזה עדיין מוזר לי אחרי שנה וקצת פה.

שקיעה של יום חולין 


הילדים חולים ואני מבלה בנסיעה הלוך חזור לסופר. רוני מעדכן אותי שהם קמו כל עשרים דקות מהשנ"צ בבכי. לפעמים לא ממהרים לחזור הביתה.


יבוא יום והם יהיו גדולים, אני אומרת לעצמי. הם ייקחו את האוטו לבד לקנות להם מה שהם צריכים, ואני זאת שלא אוכל לישון עשרים דקות רצוף מדאגה.
וגם זה חג, אני משכנעת את עצמי: שעברנו עוד שנה וכולנו בריאים (רוב הזמן) ומאושרים. ומותר לנו סתם כך לשיר לעצמנו באוטו תוך כדי נהיגה, שיר של יום חולין. 


מוזמנים לדבר איתי גם במייל: ayansomething@gmail.com

3 מחשבות על “חגיגות של יום חולין”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן