מפה לשם…עברה שנה!

הנה אני ואחותי המהממת נעמה, בדיוק היום לפני שנה בנתב"ג. גוררות איתנו מזוודות וגם עגלת תאומים עם שני תינוקות בני פחות מארבעה חודשים. ממריאות עוד שניה לארה"ב. בטיסה שעוד נספר עליה מור"קים.



אני רוצה להגיד לאישה הזו, שמחייכת עכשיו למצלמה: "את מטורפת!" אני רוצה להסביר לה שזה לא יהיה כזה פשוט כמו שהיא מדמיינת. שארה"ב זה לא רק ניו יורק או חוויות של תיירים. שאת הולכת להמציא מילה חדשה למילה געגועים, כי את תתגעגעי פתאום לדברים שלא חשבת שהם ברי געגוע. את מטורפת כי את תצטרכי להתמודד לבד לבד (ורק עם בעלך) עם לגדל שני ילדים בשנת החיים הראשונה שלהם, ולהתרגל לזה שאין מי שיבוא לשמור חצי שעה (בחינם) על הילדים כשמישהו מכם חולה– עוד לפני שהבנת ועיכלת שבכלל הפכת לאמא. את הולכת לגלות בדידות איומה אבל גם את הכוח שיש לחברות חדשה וצנועה. את הולכת להבין שיש סיבה שאלוהים ברא את הוואטסאפ: כדי שתוכלי לקום בבוקר ולגלות שאת יכולה עדיין להיות חלק מהחיים בארץ.
את הולכת להבין שיש טרמינולוגיה שלמה לחיים במקום מושלג: שחייבים לקום עשר דקות יותר מוקדם אם אתמול ירד שלג – כדי שרוני יספיק לגרוף מהאוטו את השלג. שחצי שנה את לא מתעסקת באילו נעליים תבחרי לנעול. הבחירה תמיד אחת היא: מגפי שלג גסים ומכוערים. שהחיים מתנהלים בצל התחזית. אם מחר יש שלוש מעלות – זה אומר שחייבים לנצל את היום החם הזה!
את תגלי שלגדל תאומים לבד בבית זה לא הכי קל, אבל לא מהסיבות שחשבת או שאנשים אמרו לך. את תתעסקי רוב היום במחשבות על המצאת גאדג'טים לאימהות לתאומים: העגלה הממונעת בשלט, העגלה המתקפלת מעצמה,או שואב הלכלוך מהילדים אחרי ארוחת צהריים.
את הולכת לגלות שלנימוס, חביבות וסמול טוקס יש ערך. שהחיים נעימים ויפים כשמקדמים את פניך בשלום ופותחים לך כ ל  דלת כשאת נכנסת עם עגלת תאומים. את תהיי לקוחה קבועה בבית קפה, כזו קבועה שכבר שיראו אותך מרחוק יכינו לך את האמריקנו המוזר שלך, ואפילו יתנו לך אחד על חשבון הבית.
את הולכת להיות אדם שיוזם. מעולם לא ראית את עצמך ככזו, והנה יש לך פה חברים ואנשים שאת אוהבת. כי ניגשת קודם ואמרת שלום, והצגת את עצמך. את תכתבי מיילים לאנשים זרים, לעתים מבוגרים ממך בהרבה, כדי להציע להם לשבת לקפה ולהכיר. את תכירי את השכנה שלך ותביני שזה בולשיט, אפשר לפעמים להכיר בארה"ב את השכנים ולהזמין אותם לקפה. רק אם רוצים. את תפתחי בלוג ותרשמי בו חוויות ומחשבות אישיות, ולא תחששי לפרסם אותו ברבים. את תופתעי שאנשים בכלל קראו ואהבו את השטויות שכתבת.

את תביני מה הערך של משפחה, חברות, אהבה.
את תעברי שנה של כל כך הרבה דברים, הרוב יתחולל פנימה ויטלטל אותך לפעמים.

את מטורפת אם את חושבת שכל זה לא היה כדאי. 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן