(אל) תיראו מופתעים: איך בונים אסטרטגיית תוכן לקראת תקופות "מתות"? עיינה טייכר-יעיר אימרה שלא יכולה להיות שום דבר אחר חוץ מפולנית, טוענת כי "הדבר היחיד הבטוח בחיים זה המוות". זה אולי נכון בתיאוריה, אבל למעשה יש עוד לא מעט דברים שבטוח יקרו: בספטמבר-אוקטובר נחגוג את חגי תשרי, החופש הגדול יסתיים בסופו של דבר ובחנוכה כולנו […]
(אל) תיראו מופתעים: איך בונים אסטרטגיית תוכן לקראת תקופות "מתות"? Read More »
איך לכתוב על נושאים קצת פחות מרתקים? עיינה טייכר-יעיר מה משותף ל: מֶדָה מתפלסת, חיידקים פרוביוטיים וחשבונית דיגיטלית? כולם נושאים שרחוקים מהתחביבים הפרטיים שלי או מתחומים שאני עוסקת בהם ביום יום, אבל כתבתי עליהם – ובהצלחה. איך עושים את זה מבלי: להישמע לא מקצועית, לפספס את המהות, להחטיא את המסר השיווקי? הנה התהליך שאני עוברת
איך לכתוב על נושאים קצת פחות מרתקים? Read More »
אני שונאת את פורים. זהו, אמרתי את זה. זה הכי לא Motherly Correct. אנחנו הרי אמורות להכין בעצמנו תחפושות ולדעת בדיוק למה הם הולכים להתחפש, חודשים מראש. בתור אמא לא מקצועית, ששנה אחרי שנה עושה את הטעות ולא מזמינה אונליין, היציאה אל שווקי התחפושות ההומים היא לא פחות מתופת עבורי. הצרחות, אווירת יום הדין וכמובן
זו הייתה החופשה הראשונה שלנו, כזוג נשוי, עם ילדים – בלי הילדים. נזכרנו אחרי 4 שנים וקצת לצאת להתאוורר. החופשה האחרונה שלנו הייתה במהלך "צוק איתן". אני הייתי עם בטן בגודל בלתי סביר וברחנו למקום היחידי (כמעט) בארץ שלא היו בו טילים: ים המלח. אזהרת ספוילר: משעמם בים המלח. אבל אז עוד לא הערכנו את
מי שמביט בי מאחור לא רואה את התיק שאני סוחבת בבטן פנימה. לא רואה את הלילות והדאגות את החלומות וההתנפצויות. לא רואה ילד אחד מקסים – שמחזיק הכל. לא רואה את הסיפוק, לא רואה את הספק. לא מבין מהי שמחה אמיתית, עם צרחות ונפנופי ידיים. מי שמביט בי מאחור לא יודע מה איתי. לא יודע
