האמת שאני מאוד מתרגשת. מחר (שבת) אני נוסעת לדטרויט לאסוף את ההורים שלי משדה התעופה. הם מגיעים לביקור וישהו אצלנו כשבועיים. אני מתרגשת כי לא ראיתי את ההורים שלי כבר שבעה חודשים ויום. זו התקופה הארוכה ביותר בה לא התראינו. הם ראו את הילדים כשהקטנים היו בקושי בני ארבעה חודשים, ואלוהים יודע שהם למדו לא […]
I've a feeling we're not in Givataaim anymore Read More »
עוד מעט יתחיל פה הגשם. עוד מעט העלים ינשרו ואני לא אזכור שהיה פה ירוק. עוד מעט הם ילמדו ללכת, יאמרו מילים כמו "אמא" (הלוואי), יראו לי את הדרך ליהנות מהדברים הפשוטים והנעימים. עוד מעט יהיה עוד קצת אוויר, נגשים חלומות, נמציא חלומות חדשים. עוד מעט תהייה פה שנה חדשה. *** אני מתרגשת מראש השנה.
איך אומרים חצב באנגלית? Read More »
האתגר: להצליח להרשים אנשים שחיים יום יום מול הנוף של הגלבוע – בטיול בנופים היפים של מישיגן. האמצעי: טיולים בהולנד, Hawk Island, לנסינג – וטוויסט מפתיע בסוף. הוריו של רוני, שהם קיבוצניקים ממעלה גלבוע, התארחו אצלנו בשבוע וחצי האחרונים (זו הסיבה גם שלא ממש יצא לי לכתוב פוסט בשבוע שעבר…). הסבים ראו את יותם וירדן
איפה נמצא הנוף הכי יפה בעולם? Read More »
השבוע חגגתי חצי שנה של מגורים במישיגן. זו למעשה התקופה הארוכה ביותר שבה שהיתי בחו"ל. שזה חצי שנה בלי לשמוע את "דרך השלום" בכל פעם שאני מדליקה רדיו, וזו בכלל כבר סיבה למסיבה. אם יש דבר מרכזי אחד שהבנתי בחודשים שחלפו, זה שאין לי ציפות. אתם קוראים נכון. זה לא שאין לי ציפיות. ציפיות יש
כשמסטיק בטעם קינמון לא יזכיר לי שאני בטיול באמריקה/כשאתקל באדם הלא מנומס הראשון/כשלא אזהה שיר שהוא להיט חרוש בגלגל"צ/ כשאפסיק לשייך אירועים אקטואליים לתקופה שבה הייתי או לא הייתי בארץ/כשגעגוע יהיה שם נרדף לשגרה/כשבייגל'ס יפסיקו להפתיע אותי/ כשיהיה לי ברור מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה/כשהבטן תפסיק לקרקר מגעגועים סמויים לחומוס/ כשאפסיק להתאמץ, להתחבר, להתמנגל/
מתי כבר תפסיקי להתלהב מסנאים? Read More »
