חכי בסבלנות סבלנות. לכל דבר צריך סבלנות. יש קו דק שאמור להימתח בין לגדל סבלנות למשהו מסוים ועד לנקודה שבה צריך לזעוק "נגמרה לי הסבלנות" ולרוץ להשיג אותו. בקו הזה אני חיה, במתח הזה אני משחקת. לפעמים אני בהלם מכמה סבלנות יש לי לדברים מסוימים וכמה מעט סבלנות יש לי לדברים אחרים. השריר הזה…

על תקווה "אני יודע על מה השיר הזה, זה על האנשים שמתו" אמר לי איתמר כששמע את "התקווה" בחזרות למצעד הדגלים של הכפר. ישבנו על הדשא ועניתי בשליפה "לא, זה על התקווה לאיזה כיף יהיה לחיות פה יום אחד". אנחנו מגדלים את הילדים שלנו למוות, לעצב על מה שהיה ולא נוטעים בהם את התקווה…

חיים לרגע לא, לא מתכננים שבוע קדימה. לא יום אחד ahead. זה לא שאנחנו ספונטניים, אנחנו חיים במציאות הזויה. תקראו לזה “שכונה מטורפת”, “מציאות חיינו” ועוד קלישאות. לא משנה איך תציגו את זה – קוראים לזה לחיות מהרגע להרגע, בלי להרגע לשניה אחת. אלה לא חיים, זה שבריר של משהו, זה פסע ממשהו. אני…

שוב שוב מלחמה, ושוב אזעקה, ושוב למידה מרחוק. מאגרי הכוח שלי הולכים ונשחקים, למעשה הם כבר כמעט לא קיימים. כולנו עובדים על אדים. על שאריות של מה שנשאר. תאי המוח לאט לאט מתאדים, מאגרי הסבלנות הולכים ואוזלים, תופעות פיזיות מוזרות כמו קור בכפות הידיים מתחילות להתעורר. טירלול, זה מצב הצבירה הנוכחי. עוד שיגור ועוד…

אמץ חטוף גם אני נצמדתי למסך הפלאפון, ואז הטלוויזיה ואז עוד קצת הפלאפון ביום שהחטופים החיים חזרו. דמיינתי את היום הזה כבר שנתיים: כולנו יושבים מול המרקע, אני מסבירה לילדים מה קורה ואיך אלון אהל חוזר. אין לי שום קשר לאלון אהל, אבל איפושהו במהלך המלחמה הרגשתי שזה גדול עלי, המספר הבלתי נתפס של…