חשיפה היא דבר קשה עברי. כל פוסט כזה נכתב בהרבה מאמץ ומצד שני יש בו המון הקלה עבורי. זו הסיבה שהפוסט הזה נכתב אצלי בראש כבר כמה שבועות, עד שהבנתי שכדאי "לשחרר" אותו מאשר להמשיך ולחשוב עליו.
בחודשים האחרונים השתתפנו כל המשפחה בצילומים של סרט. סרט גמר של כמה חבר'ה חמודים ממגמת תקשורת בתיכון "כדורי". הם נכנסו לנו לחיים וללב, צילמו אותנו ברגישות ברגעים אינטימיים משפחתיים. הם רצו לדעת ולראות מה זה אומר להיות "משפחה תקשורתית".
כשסיפרנו ליותם לפני כמה שנים שירדן הוא על הספקטרום ובגלל זה הוא מתנהג קצת אחרת, יותם אמר בהבנה וברגישות, כאילו זה מובן מאליו: "נכון, כי הוא תקשורתי". לא אוטיסט, לא על הרצף – תקשורתי. פשוט אדם שיש לו קשיים בתקשורת. לפעמים מבוגרים סתם מסבכים דברים.
החיים כאמא לילד עם אוטיזם הם מורכבים: מורכבים משמחה ועצב, מקושי ורוך. כשאת אמא לילד אוטיסט את צריכה לקחת בחשבון כל הזמן שיש לילד הזה גם אחים, ומשפחה. החיים דורשים מאיתנו להיות חזקים ומאושרים.
יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב. על מה שראיתי בפעם הראשונה שצפיתי בסרט, על איך שהחשיפה הזו כל כך מוזרה לי, על כמה שכל זה מרגש אותי.
אני רוצה מאוד להכניס אתכם לתוך העולם שלי, שלנו, של ירדן. מקווה שתהנו.
תודה לים, רוני, עמית אוחנה, דניה ועמית בשן על חוויה ועל העדינות והבגרות שבה אפשרתם לנו להיות פשוט משפחה.
בהחלט תקשורתי
סרטון מרגש
מרגש!