הפרישה הגדולה

ובכן, כעת אחרי שהראיתי ותיארתי לכם את כל המקומות בהם ניתן היה לשוחח במהלך הסופ"ש, נעבור לסיכומים.

הוויקאנד הזה (כמה מהר החלפתי את הביטוי סופ"ש במקבילה הלועזית) הפך עד מהרה לסופ"ש תכנון תוכנית הפרישה של רוני ושלי. הגענו למסקנה המתבקשת שדרוש לנו כסף, והרבה. אין ספק שאנחנו בדרך הנכונה. הרי ידוע ש Stay at home moms ופוסט דוקטורנטים הם המתעשרים החדשים.

למדנו היטב משיחות נעימות כשברקע ערסל וברקע שלו עוד קצת אגם ושקיעה, שהאמריקאים (לפחות אלו שיצא לנו להתוודע אליהם) מתכננים את כל חייהם כדי שיגיעו אל רגע השיא שלהם והוא הפרישה המבורכת. לא מדובר כאן בפרישה לגמלאות סטייל "שלישי בשלייקעס". מדובר בפרישה מוחלטת מהחיים, התרגעות בבית אחר, לעתים במדינה אחרת, תוך התעסקות טוטאלית בכל מה שלכאורה שולי בחיים, אבל כולו החיים עצמם למעשה.

לאחר הערב הראשון שנינו נותרנו עם תחושה מוזרה בלב: היה ערב מקסים, שיחה נעימה וארוחה מצוינת. היה לנו כיף, אבל הרגשנו שבדבר אחד הערב לא הצטיין: בשיחה על דברים ברומו של עולם. להיפך, דיברנו לא מעט על סירות, מאובנים, מזג אוויר, סוגי יין, סוגי תירס ואיפה אפשר למצוא עוד מאובנים. השיחה קלחה במשך יותר משעתיים, ודיברנו אך ורק על השולי שבחיים, על התפל לכאורה.

ואז קלטתי, שבעינינו (הכוונה לישראלים שאנחנו) שיחה טובה, מעניינת, ראויה, היא שיחה על דברים "מהותיים": פוליטיקה, בעיקר. אם מישהו היה מתחיל דיון על סוגי דגים שאפשר למצוא באגם, או על בקתות שונות במדינת מיין, היינו כנראה ישר צוחקים עליו או מסיטים את הנושא ומתחילים לדבר על המצב במדינה.

ואני חושבת שיש משהו נפלא בזה. ביכולת להתעמק ב"תפל", בשולי, בזוטות של החיים כשאתה בחופשה, ובעצם באמת להיות בחופש, ולא רק להציץ בynet כשאתה מחפש קליטת אינטרנט טובה מתחת לשולחן.

***

חזרנו הביתה עייפים, מרוצים ומחשבים את קיצנו לאחור עד לפנסיה (נותרו בסה"כ כשלושים שנה פלוס מינוס!) אבל, נוכחנו לגלות כמה החיים על סיפון הפרישה אינם זוהרים כפי שנדמה לנו:

עוד באותו ערב התחוללה סופה די רצינית במקום בו שהינו, שהרסה מבנים ומזחים, זרקה סירות ואופנועי ים למרחקים וכרתה בדרך לא מעט עצים באותו יער בו טיילנו כמה שעות לפני כן. הסופה הייתה צפויה, אבל עדיין גרמה לכל מי ששהה במקום באותו הזמן להישאר לכוד למעשה, ללא חשמל ומים זורמים למשך הלילה והימים שלמחרת.

המזח לפני הסופה

המזח בעקבות הסופה

(אם דאגתם למייקל, ליסה ובוגי- שלומם מצוין. הם התרחצו באגם והשתמשו בגנרטור…) .

אז ניתן לומר שפנטזיות על פרישה זה מקסים, אבל איכשהו החיים עצמם תקועים תמיד באמצע…