קצר פה כל כך האביב

זה היכה בי השבוע: יצאתי לטיול קצר בחוץ עם הילדים בעגלה. השלג כבר הפסיק לרדת ואפשר היה להסתובב בחוץ מבלי לקפוא מקור, אבל פיסות ענקיות של שלג עוד היו בחוץ וגרמו לעגלה לשקוע בתוכו. בעודי מנסה לחלץ את העגלה, ממש כמו שמנסים לחלץ מכונית מבוץ טובעני- זה היכה בי.

אני את החורף פה מיציתי.

התחלתי להתחיל למצות אותו כבר לפני כמה ימים, כשהמכונית שלנו נתקע בשלג ואני בתוכה. ללא עזרה של שכן חביב עוד הייתי נתקעת שם זמן רב. מזל שזה היה רק ביציאה מהחניה שלנו. אני את החורף פה מיציתי.

כבר לא יכולה לחכות לאביב. 



ופתאום הבנתי שזה הולך להיות האביב האחרון שלנו כאן, במישיגן. יהיו עוד אביבים יפים וטובים- אבל לא פה. והאביב פה כל כך יפה (זהירות, תיאורי טבע קיטשיים בהמשך): העצים הערומים מתכסים בעלים ירוקים, אפשר לצאת החוצה עם חולצה קצרה ובנעליים שאינן מגפי שלג, הסנאים יוצאים בהמוניהם ופתאום לא כואב הלב עליהם שקר להם. אפשר קצת יותר לחייך, כי האביב פה הוא לא רק עונה. האביב מסמל פה משהו עמוק וחזק יותר: הוא מסמל באמת התחלה. ממש כמו שהטבע רצה.
באביב אפשר לטייל פה בכיף. בלי לקפוא מקור, בלי להישאר בבית יותר מדי ולתהות מדי השלג יפסיק לרדת. האווזים שגרים באגם ליד הבית שלנו חוזרים כולם ולא משאירים רק נציגים בודדים לשמור על הקרח. באביב אפשר לכבות סוף סוף את מערכת החימום הביתית שדולקת בלי הפסקה מתחילת נובמבר.
האביב פה מופלא, באמת. וקצר כל כך.

***
"קצר, וחטוף, ושובר את הלב,
לחשוב שהוא תיכף ידעך,
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב-
רק ניתן לי ותיכף נלקח".

("קצר פה כל כך האביב/דוד גרוסמן).
 ***

זה יהיה האביב האחרון שלנו פה, וסביר להניח שהוא יהיה קצר. מי יודע איפה נהייה באביב הבא. כמו כל מטאפורה טובה בחיים, גם על האביב כאן אפשר להסתכל כמסר: פשוט לנסות וליהנות מהתקופה הקרובה מבלי לחשוב על החורף שעוד יבוא אחריו. כמה קל להגיד.
יום לאחר שיפציע רשמית האביב, יבוא לבקר כאן באוניברסיטה דוד גרוסמן. אני מתרגשת קצת בגלל שזה הישראלי המוכר הראשון שאפגוש פה (דייוויד ברוזה ביקר פה לפני כמה חודשים ולא הלכתי…). ככל הנראה גם ישראלים רבים ומפורסמים חוששים (בצדק) מהחורף השולט פה.

באמת, לאן האווזים עפים כשהאגם קפוא?


האביב פה קצר, והוא עוד מעט כאן. וכאן אין בו משמעויות כפולות כמו בשיר של גרוסמן. הוא בא לעורר ולעודד ולהוציא אותנו קצת מהקיפאון. כל כך מוזר לי שהפכתי להיות פה אדם שמצפה לעונת שנה. שמתנהל על פי מזג אוויר, זה בכל פעם מכה בי מחדש. ואולי ככה נכון וצריך לחיות? לתת לרוח לקבוע ולקחת אותך למקומות יפים, טובים, אחרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן